כבר 14 שנים שהפעילה הסביבתית עדי לוסטיג לוחמת באהבה ובנחישות למען עולם יפה יותר בכלל, ולמען רצועת החוף של מדינת ישראל בפרט. היא עלתה לתודעה הציבורית ב-2008, כשהייתה רק בת 17, והתחילה ביוזמה אמיצה נגד תוכנית מאושרת להקמת כפר נופש אקסולסיבי על אדמת חוף פלמחים הציבורי. המאבק, שהצליח לבסוף, כלל מגורים של עדי בחוף במשך 5 חודשים, עצומה שהשיגה מאות אלפי חתימות והתגייסות פעילים רבים למען המטרה. לאחר שנים של דבקות במטרה, התוכנית בוטלה והיום החוף שמור ומוגן, וממשיך להיות סמל למחאה ציבורית שהצליחה. מאז, היא ממשיכה לדבר על נושאים חברתיים וסביבתיים בהרצאות שהיא מקיימת, ומפיצה לדור העתיד את המסר: כל אחד ואחת יכולה לשנות את המציאות. לרגל יום כדור הארץ הבינלאומי, שחל כל שנה ב22.4, שאלנו את עדי כמה שאלות.
ישראל מדינה קטנה עם רצועת חוף ארוכה ומדהימה. מה אנחנו יכולות, כאזרחיות פרטיות, לעשות כדי לשמור על החופים האהובים האלה?
כאזרחיות פרטיות הדבר החשוב ביותר שאנחנו יכולות לעשות הוא להבין שלכל אחד מאיתנו יש השפעה על החופים שלנו, הים שלנו והסביבה שלנו בכלל,
ולכן כל דבר קטן שנעשה יעזור או יגרע: ההתנהגות שלנו והצריכה שלנו משפיעות. לכן בעניין החופים והים שלנו, לא נגיע עם שום דבר פלסטיקי או חד פעמי לחופים שלנו, לא שום דבר שיכול להזיק או להתעופף בטעות ולגרום לעוד זיהום ונזק. הדבר השני הכי חשוב שנוכל לעשות זה לקחת אחריות, להשאיר את המקום שאנחנו מגיעות אליו אפילו יותר נקי אחרינו, ננקה את הסביבה שלנו, נרים את הזבל שאנחנו נתקלות בו כשאנחנו נכנסות לטבול או עושות הליכה על קו החוף, נבין שדרך העשיה והאכפתיות נוכל באמת להוות דוגמא וליצור את השינוי שאנחנו מייחלות לו.
מאז המאבק התקדימי שלך בעניין חוף פלמחים, היה שינוי כלשהו במודעות של הציבור לנושא? מה הרושם שאת מקבלת במפגש עם הקהל בהרצאות שלך?
מאז המאבק על חוף פלמחים יש שינוי עצום במודעות הציבור לנושא, לעניין השטחים הפתוחים שלנו שאנחנו מוכרחים לשמור עליהם, בכלל לכל הפן האקולוגי ובעיקר לכל נושא לקיחת האחריות והכח שלנו לשנות. לדבר עם הציבור היום על הנושא זה שינוי של שמיים וארץ מהתגובות כשקבלתי כשהתחלתי את המאבק. מתגובות חסרות אמונה לחלוטין שבכלל יש לנו כח או זכות לעשות משהו בנושא - לשנות החלטות, לפעול בתור ״אזרח קטן שאין לו כח״, לתגובות של היום כשמודעות מתפתחת וההבנה שזו לחלוטין האחריות שלנו לפעול ולשמור על מה ששלנו, יותר ויותר א.נשים יוצאים ויוצאות לדרוש את שמגיע להם ולהן בכל תחום בחיינו.
הרושם שאני מקבלת במפגש עם הקהל בהרצאות שלי הוא שהוציאו לכולם את המיץ ושכולם רק רוצים טיפת אמונה לכך שאפשר לשנות ולעשות טוב יותר, ואני כמובן פועלת בכדי לתת כח ולחזק את האמונה הזו שהיא החשובה מכל, הרושם שהחיים מתישים ומביאים את הציבור למקום שהוא עייף מלנסות לעשות טוב יותר ונבלעים לתוך החיים במעגל ההישרדות הבלתי פוסק הזה, לצאת מהלופ הזה זה הצעד החשוב ביותר שיש לעשות כדי שכל אחת ואחד מאיתנו יוכלו לחיות חיים טובים ונעימים יותר.
כל מיני אירועים מדאיגים התרחשו בחופים שלנו בשנה האחרונה: גופת הלוויתן המת, אסון הזפת, ועכשיו הופעת הכרישים בחוף חדרה. למה כל הדברים האלה קורים ומה המשמעות שלהם?
הדברים האלה שקורים הם לא חדשים והם לא קורים פתאום, הדברים האלו מתרחשים כל הזמן מתחת לאף שלנו.
המקרים האלה פשוט שמים לנו מול העיניים את הדברים שמסתתרים מתחת לפני המים (תרתי משמע). באמונה שלי הם יוצאים בצורה כזו כדי שאולי ככה נוכל לראות, להרגיש ולקחת אחריות באמת. המשמעות של הדברים היא שאנחנו משפיעים! שכל דבר קטן משפיע! שכל אחד חשוב, אם זה החתיכות פלסטיק הקטנות והגדולות שהורגות את החיות שאנחנו רואות את הגופות שלהן מגיעות לחופים - זה בגללנו, בגלל פלסטיק שקנינו, צרכנו, זרקנו או בגלל שלקחנו חלק בתעשיית הדייג שמזהמת את הים בצורה היסטרית.
אסון הזפת - אם הוא קרה בגלל שאוניה אחת ניקתה את המייכלים שלה באופן לא חוקי או בגלל מעשי חבלה באוניות נפט זה בכלל לא משנה, חוץ מזה שצריך לדרוש אכיפה ורגולציה צריך להבין שבסופו של דבר אנחנו צורכים וצורכות את הנפט הזה שעושה מסעות בים כדי לאפשר לנו את החיים הנוחים והמהירים האלו שאנחנו חיים היום ויש להבין שגם פה יש לנו אחריות, לא להתייחס לכך כמובן מאליו ולהפחית ולשמור, כל מה שמתקיים הוא סיבה ותוצאה ויש לנו חלק עצום בתהליך הזה.
יש לנו השפעה עצומה על הכדור שאנחנו חיים בו ואנחנו נתקלים בהשלכות של ההתנהגות שלנו בצורה הרבה יותר בוטה כיום ולכן יש לנו יותר ויותר כח ואפשרות לשנות את האופן שבו אנו נוהגים כלפי הכדור ובסופו של דבר כלפיי עצמנו, הכדור ישרוד בלעדינו, זה אנחנו שאין לנו סיכוי לשרוד בלעדיו.
מה התרחיש הכי אופטימי שלך לעתיד החופים בישראל? מה צריך לקרות כדי שהוא יתגשם?
התרחיש הכי אופטימי שלי הוא שאנחנו נבין באופן חד וחלק שיש לשמור ולהגן על כל חלקה ועל כל גרגר שיש לנו ושכל חלקת חוף שש לנו כרגע תהיה שמורה לחלוטין לנו ולכל הדורות הבאים. בכדי שזה יקרה עלינו להעלות את המודעות לגבי החשיבות של החופים שלנו והשמירה על הים שלנו שהוא הריאות שלנו בעצם, לקחת אחריות על כל פעולה שלנו, לעזור לכל פרוייקט וקמפיין שפועל למען שמירה, מודעות ואכפתיות. ולעזור לי לקדם את הפרוייקט שלי לשטחים פתוחים שייתן פלטפורמה לציבור דרך חינוך ומודעות לשמור על החופים והשטחים הפתוחים שלנו (:
מה התרחיש הפסימי? מה יקרה בעשורים הקרובים אם אנשים וגופים לא ידאגו לשמירה על החופים?
אני מאמינה ויודעת שלמחשבות, למילים ולרגשות שלנו יש כוחות ושעל ידן אנחנו יוצרים מציאות ולכן אין לי שום מחשבה פסימית על כך שזה לא יקרה. אני יודעת שהשינוי יגיע בדרכו ובזמנו ומאמינה שאנחנו בדרך הנכונה ומבינה שלרוב אנחנו צריכים לעבור דרך קושי בכדי להתחזק, זה חלק כל כך חשוב מהחיים.
התשובות של עדי מילאו אותנו בהשראה ובתקווה לעתיד נקי יותר. מבין כל ההישגים של מודיבודי, אנחנו הכי גאות בכך שהתחתונים שלנו כבר חסכו מיליוני תחבושות וטמפונים שאחרת היו פשוט נזרקים ברחבי העולם, מגיעים לימים ולאוקיינוסים, או נערמים במזבלות. ומה שהכי יפה, זה שהתרומה הזאת לא באה על חשבון איכות החיים של נשים שמקבלות וסת - אלא להפך. כי מה שטוב לעולם - טוב גם לך.
להשארת תגובה