להתחיל לבכות בכי תמרורים סתם ככה באמצע היום, בלי שום סיבה.

לאבד סבלנות בעבודה או עם המשפחה מהדברים הכי קטנים ולא משמעותיים

רגישות מטורפת לרעש וריחות, ככה שזה לפעמים בלתי נסבל בשבילך להיות במקומות מסוימים

חוסר מוטיבציה שגורמת לך לא לצאת מהמיטה גם בשביל הדברים שאת ממש רוצה לעשות

שבועיים בחודש שבו את הגרסא הכועסת, כואבת, עצובה של עצמך - בלי טריגר אמיתי. פשוט ככה, כל חודש מחדש - יש לך בסך הכל שבועיים שאת מרגישה את.

כמה חודשים אחרי שסיימתי להניק את הבת שלי הווסת שלי חזרה, והתחלתי להרגיש את כל קשת התסמינים הזאת - ולא הבנתי מה עובר עליי.
מעולם לא חוויתי את עצמי בעוצמות האלה.
יום אחד באמצע התקף בכי בלתי נשלט שפשוט הציף אותי משום מקום, קלטתי שאני כמה ימים לפני הווסת. ואז נפל לי האסימון שמשהו הורמונלי ככל הנראה קורה בגוף שלי.
אחרי כמה בירורים רפואיים אצל רופאות שסמכתי עליהן - קיבלתי את האבחנה:

PMDD - Premenstrual Dysphoric Disorder

זה הסביר את כל מה שהרגשתי וחוויתי מבחינה נפשית - התקפי הזעם, מצבי רוח משתנים, דיכאון, חרדה, לצד התסמינים הפיזיים כמו נפיחות בגוף, כאבי ראש, נדודי שינה, ריח גוף לא נעים, הרשימה ארוכה.

מכאן ההתמודדות שלי הלכה ונהייתה מסודרת יותר - התחלתי מעקב וטיפול תרופתי ב-SSRI
שהפחית את התסמינים ואיפשר לי לחזור לתפקד - להיות אני.
כן, עדיין יש לי כמה ימים קשים במהלך החודש (למי לא?)
אבל אז אני יודעת מראש להקל על עצמי, להוריד הילוך, לתת לעצמי רגע.

את המסר הכי חשוב שמרתי לסוף:
במשך כמעט שנה חשבתי שזה לא באמת קורה לי.
שאולי אני ממציאה? אולי אני מדמיינת את המחזוריות הזאת ואת הרגשות שכל פעם מגיעים וחוזרים על עצמם?
אם הייתי מקשיבה לעצמי ומבררת לעומק את הדברים בשלב מוקדם יותר - יכול להיות שהייתי חוסכת חודשים רבים של קושי וסבל.
הבעיה איתי ועם עוד הרבה נשים שאני מכירה, כל החברות החכמות והחזקות שלי ובנות המשפחה המהממות שלי - זה שגדלנו על המנטרה של “מחזור זאת לא מחלה / הריון זאת לא מחלה”
קחי כדור ובואי
שימי טמפון ויאללה
קחי נשימה ותתקדמי
”זה כולה מחזור”

החוויה שלי לימדה אותי שלא - זה לא בראש שלי.
לא, משהו אמיתי מאוד קורה לי.
מגיע לי בירור, טיפול, מקום, מגיע לי יום מחלה אם אני צריכה
מגיעה לי הקשבה, תמיכה, התחשבות
אז יש לי ימים שאני במיטה עם מודיבודי, כרית חמה וקורנפלקס כי זה מה שקורה היום.
וברגע שהבנתי שאני צריכה לתת את זה לעצמי - ההתמודדות הפכה פשוטה הרבה יותר.

מאחלת לכולנו שנעשה לעצמנו מקום להקשיב ללב ולגוף שלנו
בימי הווסת והאמת שבכל רגע בסייקל
תודה שקראתן עד כאן